אזרחות ומעמד אישי

הזכות לשיבה: יהודיה מכירה בזכותו של כל בן לעם היהודי להגר אליה ולקבל אזרחות. בן לעם היהודי יוגדר כל מי שנולד לאם יהודיה או לאב יהודי, או מי שסבו/סבתו היו יהודים (עד שלושה דורות). הזכות חלה גם על מי שהצטרף לעם היהודי בדרך של גיור.
התאזרחות: אזרחות תוענק לזכאי שבות בכפוף לשבועת אמונים למדינה, לחוקתה ולערכיה, ושליטה בסיסית בשפה העברית.
תושבות קבע: מי שאינו יהודי ומבקש להשתקע ביהודיה, רשאי להגיש בקשה למעמד תושב קבע. תושבי קבע ייהנו ממרבית הזכויות האזרחיות, למעט זכות בחירה והזכות להיבחר למוסדות השלטון.
תושבות זמנית: המדינה תנפיק אשרות תושב ארעי לצרכי עבודה, לימודים, או שהות מוגבלת בזמן. תושבים אלו אינם זכאים לאזרחות מכוח שהותם, והם כפופים לכללי המרשם והמיסוי של המדינה.
מרשם אישי: המדינה תנהל מרשם תושבים טכני. הרישום אינו קובע את דתו של אדם מבחינה תיאולוגית, אלא מתעד עובדות (כגון: "הוכר כיהודי על ידי קהילה X").
גיור ורישום: המדינה לא תבצע גיור, אך תנהל פנקס הכרה קהילתית. הגיור הוא עניין קהילתי-דתי ואדם שהתגייר על ידי קהילה יהודית מוכרת (אורתודוקסית, קונסרבטיבית, רפורמית או קראית) יוכל להירשם במרשם המדינה כיהודי, בצירוף תעודת הקהילה. רישום זה יאפשר לאזרחי יהודיה להציג מסמכים רשמיים קבילים בעולם מבלי שהמדינה תתערב בתוכן הדתי.